זטמה ואח' נ' בנק ירושלים בע"מ

החלטה

לאחר שלא התקבלה כל הודעה מהצדדים במועד שנקבתי, כאמור בהחלטתי מיום 12.4.11, ניתנת החלטתי בבקשה לסעד זמני וזאת לאחר שניתנה למבקשים הזדמנות נוספת לעמוד בהסדרי התשלומים עימם.

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני בקשה לסעד זמני.

המבקשים, בני זוג, הגישו תובענה במסגרתה עתרו לצו מניעה קבוע האוסר על המשיב, בנק ירושלים בע"מ, לבצע צווי פינוי אשר הוצאו נגדם במסגרת תיק הוצאה לפועל בו שניהם חייבים. במסגרת כתב התביעה טענו המבקשים, כי לא קיבלו הודעה מראש על הפינוי והופתעו עת הגיעו המעקלים. לטענתם, בצווי הפינוי נפלו פגמים מהותיים. כמו כן, העלו טענות באשר למצבם הכלכלי, הנפשי והבריאותי.

המבקשים הגישו בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד. במסגרת הבקשה עתרו לצו מניעה זמני אשר יאסור על המשיב, או מי מטעמו, לבצע את צווי הפינוי אשר הוצאו נגדם ביום 10.3.11, וזאת עד למתן פסק דין סופי בתביעה או מתן החלטה אחרת.

המבקשים טוענים, כי הם חולניים ועול פרנסתם מוטל על כתפיהם בלבד. לטענת המבקשים, המבקשת הינה עקרת בית והם חיים מקצבת הבטחת הכנסה אשר הם מקבלים מהמוסד לביטוח לאומי ומקצבת ילדים. המבקשים הוסיפו, כי אין בבעלותם נכס וכי הם מתגוררים בדירה אשר רכשו במשכנתא, דירה אשר צווי הפינוי ניתנו בעניינה. לטענתם, למעלה משנה הם לא עמדו בתשלומים במסגרת תיקי איחוד, בשל המצב הכלכלי אליו נקלעו.

בהמשך טוענים המבקשים, כי הם נטלו את המשכנתא לפני יותר מ-23 שנים וכי עמדו בתשלומים החודשיים, מלבד מספר תשלומים אשר הסדירו בהמשך. לטענתם, בתקופה האחרונה, לא עלה בידם לשאת בתשלומי המשכנתא. המבקשים טוענים, כי עסקינן בחודשים בודדים ובסכום של אלפי שקלים בודדים. לטענתם, הם שילמו סך של 9,000 ₪ על חשבון חוב הפיגורים והבינו, כי עם התשלום האמור יוקפאו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, אולם הופתעו לגלות, כי המשיב המשיך בנקיטת ההליכים תוך התעלמות מהתשלומים אשר שולמו לאחרונה.

המבקשים טוענים, כי במידה ולא יינתן הצו יגרמו להם ולבני משפחתם נזקים אדירים ובלתי הפיכים אשר לא ניתן יהיה לתקנם. לטענתם, במאזן האינטרסים גובר הנזק אשר ייגרם להם, ככל שלא יינתן הצו, על הנזק הכלכלי אשר ייגרם למשיב במידה ויינתן הצו. בעניין זה ציינו, כי המשיב הינו גוף פיננסי גדול.

ביום 29.3.11 ניתן צד זמני במעמד צד אחד ונקבע דיון בבקשה במעמד שני הצדדים.

המשיב הגיש תגובה במסגרתה טען, כי מתנגד לבקשה וטוען, כי דינה להדחות. המשיב טוען, כי בית משפט זה אינו מוסמך להיזקק לבקשה שכן אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל בתיק בו עסקינן. לטענתו, הסמכות לקבוע האם ובאיזה מידה מוטל על חייב למלא אחר פסק הדין, במקרה בו חייב טוען, כי אינו חייב למלא את פסק הדין או את חלקו, מסורה לראש ההוצאה לפועל, בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל.

המשיב טוען, כי נושאו של תיק ההוצאה לפועל הינו מימוש משכון ולפי חוק המשכון וחוק ההוצאה לפועל הרי ששטר משכון הוא מסמך אשר יש לבצע כמו פסק דין. תפקידו של ראש ההוצאה לפועל, בנוגע למימוש משכון, הינו לגבות את החוב מתוך הנכס הממושכן. לטענת המשיב, בהתאם לסמכותו של ראש ההוצאה לפועל מונה בא כוחו ככונס נכסים על זכויות המבקשים בדירה, בכדי שיפעל במטרה לפנות ולמכור אותה למרבה במחיר.

בנוסף העלה המשיב טענות באשר להתנהלות המבקשים, אשר לטענתו מפגרים בתשלום חוב ההלוואה, אינם משלמים את החוב הפסוק, הפרו הסכמים אליהם הגיעו הצדדים ומהתלים בו ובבא כוחו.

המשיב טוען, כי אין בטענת המבקשים לפיה בכוונתם להגיש בקשה לוועדה הבינמשרדית בכדי להועיל להם. לטענתו, המבקשים פנו לוועדה האמורה בשנה שעברה, בקשתם התקבלה וחובם נפרס אולם הם לא עמדו בהסכם הפריסה. כמו כן, אין בחוק הוראה לפיה יש בעצם הגשת בקשה לוועדה בכדי להביא לעיכוב הליך כלשהו.

עוד טוען המשיב, כי צד הפונה לבית המשפט חייב לבוא בידיים נקיות בכדי לזכות בסעד. לטענתו, המבקשים הסתירו את דבר פנייתם לוועדה הבינמשרדית ואת פריסת חובם ויש בכך משום ניצול לרעה של ההליך המשפטי. לטענת המשיב, עסקינן בהתנהגות חסרת תום לב המשמיטה את הקרקע לבקשה לסעד מן הצדק.

המשיב מוסיף וטוען, כי לשם מתן סעד זמני נדרש, כי יתקיימו שלושה תנאים. לטענתו, יש להוכיח עילת תביעה רצינית המתבססת על זכות לכאורה הקנויה לצד, עליו להוכיח, כי הנזק שעשוי להיגרם לו אם לא יינתן הצו עולה על הנזק שייגרם לצד השני אם יינתן הצו וכן, יש לבחון האם יש שיקולים שלא להיעתר לבקשה, ובין היתר במידה והמבקש אינו בא ביושר וניקיון כפים. לטענתו, ככל שסיכויי התביעה קטנים יותר, כך תידרש הטיה גדולה יותר של מאזן הנוחות בכדי ליתן את הסעד המבוקש. המשיב טוען, כי הנזק אשר ייגרם בעקבות מתן הצו הינו נזק לעניין ציבורי ולמדיניות מתן הלוואות לדיור לזכאים. זאת מעבר לפגיעה באינטרס האישי שלו להחזר כספו.

ביום 12.4.11 נערך דיון בבקשה בנוכחות הצדדים. במסגרת הדיון האמור שב המשיב וטען באשר להעדר סמכות. לטענתו, אין טענה באשר לדיור חלופי ואף אם הייתה בקשה כאמור הרי שההכרעה בה מסורה לראש ההוצאה לפועל. לטענת המשיב, כתב התביעה אינו מצביע על עילת תביעה ועל כן לא ניתן להיעתר לבקשה וליתן צו. בא כוח המבקשים טען באשר למצבם הכלכלי והבריאותי ובאשר לכספים אשר העבירו המבקשים למשיב זמן קצר לפני שניתן צו הפינוי. בא כוח המבקשים העלה טענה באשר לגובה החוב ובא כוח המשיב טען בתגובה, כי טענה זו אמורה להיבחן במסגרת טענת פרעתי.

דיון ומסקנות

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה האם יש ליתן למבקשים סעד זמני לפיו על המשיב להימנע מלפנותם מדירתם, אם לאו.

לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המצוי בפניי מצאתי, כי דין הבקשה לסעד זמני להדחות, כפי שיפורט.